סוגרים את החודש, או לא?

במהלך הקיץ האחרון, תוך כדי ההפגנות, ההמולה והמחאה, הפצתי סקר קצר בנוגע ליוקר המחיה בישראל דרך פייסבוק. לקח לי לא מעט זמן להגיע לטפל בתוצאות, אבל הזמן הגיע.

את הסקר הפצתי בגלל דיון (די נוקב) שהתפתח בקרב חלק ממכריי, וכמה שאינם ממכריי, בנוגע לשאלה הפשוטה - האם החיים בחוב (אוברדרפט) בישראל הם מחוייבי המציאות ממי שרוצה לחיות ברמת חיים סבירה, או האם כל אותם אנשים שמעלים טרוניות על יוקר המחיה הם פשוט "מפונקים" או "בכיינים".

מהצד השני, חזרה ועלתה המילה "סגפנות", ולא בהקשר חיובי (יש לה הקשר חיובי?). חלק גדול ממכריי טען שאין שום סיבה לאדם מהמעמד הבינוני לחיות בסגפנות על מנת "לגמור את החודש". לא סביר שמשפחות מהעשירונים הגבוהים לא יוכלו להרשות לעצמן רמת חיים בסיסית.

הפוסט הנוכחי יעסוק בסקירה כללית של תוצאות הסקר - מהי ההכנסה וההוצאה הממוצעת של ממלאי הסקר, ו"לאן הולך הכסף". בפוסטים הבאים אתמקד בכמה נושאים חושבים: דיור, מזון, תחבורה וחוב. אולי באחרים, מי יודע. לקח חצי שנה לכתוב את זה...

הפוסט הזה יהיה עמוס במספרים, גרפים וניתוחים. לצערי, אם מדברים על כסף, צריך בסוף גם לספור אותו. הסקר לימד אותי המון על תופעות בחברה הישראלית של היום, אך אני לא בטוח שאצליח לשקף את כל המסקנות האפשריות ממנו. גם יש גבול לאורך של פוסט בנושא. לכן אשתדל לתמצת נתונים ולהציג בעיקר גרפים ומסקנות, במספר פוסטים שעוסקים בנושאים שונים.

היו שתי מסקנות חשובות שמאוד הפתיעו אותי מהסקר, ועלו גם מההערות שאנשים מילאו בסוף:

1. מרבית האנשים מאוד מודעים להוצאות החודשיות הקבועות והשוטפות שלהם. הם עוקבים ואפילו מנסים לחסוך. מצד שני, היו לא מעט שמילוי הסקר עזר להם בפעם הראשונה להבין מהי עלות המחיה שלהם.

2. הבעיה הגדולה היתה בהוצאות נסתרות או לא קבועות. לא הרבה ידעו את עלות החוב שלהם - כלומר כמה כסף הם משלמים על אוברדרפט בחודש, או כמה הוציאו על בגדים או נופש בממוצע, מפני שאלו הוצאות שאינן שוטפות כל שבוע או כל חודש.

אם אתם מעוניינים למלא את הסקר ולהשוות עצמכם לתוצאות שאני מפרסם, אתם מוזמנים לעשות זאת בלינק הזה. הוא אנונימי, והנתונים רק ישמשו לניתוח ולא יימסרו לאף אחד.

הסקר, שהיה קצר יחסית וכלל 40 שאלות (מתוכן כ - 30 שאלות על הכנסות והוצאות), מולא ע"י 300 איש. אני אומר "קצר", כי זמן המילוי היה של כ - 5 דקות.

את ההפצה של הסקר ביצעתי דרך פייסבוק, בקבוצת "ב' זה אוהל", ודרך מספר חברים. הייתה לכך סיבה - רציתי לדגום רווקות, רווקים ומשפחות ללא ילדים בגילאים צעירים יחסית של פחות מ - 35. רציתי להתמקד באנשים התומכים במחאה החברתית, או לפחות מראים בה עניין. הגישה שלי אמרה "אם צעירים ללא ילדים נתקלים בקשיים כלכליים, הרי המצב של הורים חמור כפליים".

המדגם אינו מייצג את אוכלוסיית ישראל כמובן - הוא ממוקד בצעירים, שחיים בעיקר באזור המרכז. אני חושב שדווקא המיקוד הזה הוא מעניין מאוד, כי תוצאות ממוצעות על מדגם ממוקד כל-כך אכן מייצגות את אורח החיים של צעירים באיזור המרכז.

מכיוון שהסקר מכיל הרבה מאוד מידע מעניין, בפוסט הזה אתאר את התוצאות הכלליות של הסקר, ואת האוכלוסיה שהוא דוגם. לאחר ניקוי של שאלונים כפולים ושאלונים עם מידע חלקי, נותרו 284 איש במדגם. הגיל הממוצע של ממלאי הסקר הוא כ - 29 שנים. 105 ציינו שהינם סטודנטים והם בגיל ממוצע של כ - 27.5 שנים. 45% ממלאות הסקר היו נשים. 55% ממלאי הסקר היו גברים.

צבע (או גובה) הכסף

ההכנסה הממוצעת נטו של ממלאי הסקר הייתה 7,870 ש"ח לחודש. זו הכנסה גבוהה יחסית לממוצע בישראל - היא מקבילה להכנסה ברוטו של כ - 10,000 ש"ח לחודש. מכיוון שמרבית ממלאי הסקר גרים באיזור המרכז (על כך בהמשך), והגיעו מחתך אוכלוסיה משכיל יחסית, זוהי תוצאה סבירה. ההוצאה הממוצעת היא 8,613 ש"ח לחודש. גבוהה מההכנסה הממוצעת.

הגרף הבא מתאר את התפלגות ההכנסה נטו החודשית עבור מי שהינם סטודנטים ושאינם סטודנטים:

ניתן לראות מיד מקור ראשון לקשיים ב"סיום החודש" - סטודנטים נאלצים להוציא הרבה מעבר להכנסתם, סכום שבדרך כלל מכניס אותם לחובות, או דורש מהוריהם תמיכה. בסה"כ, ממלאי הסקר נמצאים באוברדרפט תמידי של כ - 800 ש"ח בממוצע, כל חודש.

מעבר לכך, חשוב לציין כי ממוצע ההוצאות חושב כסכום כל התשובות לשאלות השונות בסקר. אם, למשל, לממלאי הסקר יש הוצאה משמעותית שלא נכללה בסקר, או שהם שכחו לציין אותה, היא לא תופיע. הכנסות, מצד שני, קשה לשכוח, מכיוון שהן בדרך-כלל ממקור אחד (עבודה), ומצויינות בפירוש בתלוש המשכורת.

במילים אחרות - כנראה שהאוברדרפט בפועל גבוה יותר. לא נעים.

את התפלגות ההכנסות ניתן לראות בגרף הבא:

המסקנה העיקרית היא שההתפלגות כמעט נורמלית (בצורה מחשידה, יש היאמרו), עם הטייה מסויימת לבעלי שכר גבוה. לכן, חילקתי את ממלאי הסקר לשלוש קבוצות. מי שהכנסתו פחות מ - 5,000 נקראים בעלי הכנסה "נמוכה". מי שהינם בעלי הכנסה בטווח של 5,000 ש"ח עד 10,000 ש"ח לחודש יכונו בעלי הכנסה "בינונית", ומי שהכנסתו מעל 10,000 ש"ח, יכונו בעלי הכנסה גבוהה. מכיוון שאלו הכנסות נטו, בעלי הכנסה "בינונית" הינם בערך בעשירונים ה - 5 עד ה - 9, כלומר מה שאנו מכנים "מעמד הביניים".

כמה זה עולה לי?

באופן די צפוי, ממלאי הסקר מוציאים חלק ניכר מהכנסתם על שלושה סעיפים - מגורים, תחבורה ומזון, כפי שניתן לראות בגרף הבא.

ההוצאה הממוצעת לשכר דירה (או משכנתא) של ממלאי הסקר היא של 2,214 ש"ח לחודש. מכיוון שמרביתם גרים באיזור המרכז (ואפילו באיזור תל-אביב), זוהי הוצאה ממוצעת לאיזור זה.

מעניין לשים לב שמעבר להוצאות שכר הדירה, ישנה הוצאה נוספת של כ - 30% נוספים על ארנונה וחשבונות חשמל, מים וכו'.

בנוגע לאוכל והוצאות מכולת, ניתן לשים לב כי אוכל בחוץ מהווה הוצאה נכבדת אצל בעלי ההכנסה הגבוהה והבינונית. ההוצאה הממוצעת של ממלאי הסקר בתחום זה היא של כ - 500 ש"ח, כלומר כ - 25 ש"ח ליום עבודה.

הוצאות התחבורה, לצערנו, הינן גבוהות ועוברות את סכום 1,000 השקלים לחודש לבעלי ההכנסה הבינונית והגבוהה. זוהי תוצאה ברורה של כשלון התחבורה הציבורית בישראל. הוצאה כה גבוהה בד"כ מעידה על אחזקת רכב, דבר שאמור להחסך ממי שמתגורר בתוך העיר.

לסיום, מעניין לשים לב לסעיף הוצאות שהפתיע אותי מעט - שילוב של הוצאות על פנאי, בילויים, נופש ומתנות. הוצאות נופש, אשר מהוות בעיקר הוצאות על נסיעות לחו"ל, צפויות להיות גבוהות. התוספת העיקרית, להפתעתי, לא הגיעה מהוצאות הנופש. התוספת הגיעה מהוצאה על בילויים (450 ש"ח בממוצע) ועל מתנות (268 ש"ח בממוצע). במילים אחרות (וזו פרשנות שלי), אלכוהול וחתונות. מכיוון שממלאי הסקר הינם בסביבות גילאי 28-29, בעיקר רווקות ורווקים, הם חווים הוצאות נכבדות שקשורות לשמחות מסוגים שונים. אלו הוצאות נכבדות.

יש עוד פרטים רבים בסקר שלא פרסמתי כאן, ואנסה לפרסם בעתיד. יש הבדל מהותי, למשל, בהכנסות והוצאות עצמאים לעומת שכירים. בנוסף, רק לחצי מממלאי הסקר היה אוברדרפט, אך הוא היה בגובה ממוצע של 5,000 ש"ח - סכום שקשה לכסות כאשר ההכנסה קטנה מההוצאה.

לפני סיום, כמה מסקנות:

1. שכר הדירה, על פניו, אינו נראה גבוה בצורה קיצונית למקובל בעולם. בערים יקרות אחרות נהוג כי שכר הדירה מהווה כרבע עד שליש מההכנסה נטו של אנשים. זהו המצב בתל-אביב, ולהערכתי הוא לא ישתנה. הפתרון הוא מעבר מחוץ לעיר, או בנייה מסיבית של מגורים מסובסדים לאוכלוסיות ספציפיות (סטודנטים למשל).
2. יש היאמרו כי שכר הדירה המצויין בסקר הינו נמוך מאוד, מכיוון שלא ניתן למצוא דירה במחיר כזה. זהו כמובן החלק בשכר הדירה של ממלאי הסקר. מדובר בעיקר בזוגות, או בשותפים. מי שרוצה לגור לבד נאלץ לשלם, כפי הנראה, סכום כמעט כפול. הפתרון (פרט לפיצול דירות, שלא ממש מיועדות לכך) הוא בניית דירות סטודיו ודירות שני חדרים. מישהו שמע על קבלן שבונה דירות כאלו בשנים האחרונות?
3. הוצאות התחבורה בישראל הן שערורתיות - ניתן אמנם לקנות כרטיס "חופשי חודשי" בסכום נמוך דרמטית מ - 1,000 ש"ח לחודש, אבל השימוש בו אינו ריאלי אם הוא מצריך נסיעה של שעה וחצי כל יום במרחק של פחות מ - 30 ק"מ. אם במדינות עניות משמעותית מישראל הצליחו לבנות תשתית רכבות מתאימה, למה לא בישראל?
4. הוצאות המזון הן כנראה הנקודה בה חל שינוי מהותי בחברה הישראלית. אם בעבר "לאכול בחוץ" היה נחשב בילוי או "סיבה למסיבה", כיום מקובל בקרב עובדים רבים לקנות את ארוחת הצהריים ולפעמים את ארוחת הערב מחוץ לבית. בעבר, מקומות עבודה רבים סיפקו ארוחות מוזלות או מסובסדות, ואילו כיום, הן סומכות על מחירי השוק. לכן, עובדים שאינם מקבלים החזרי הוצאות אוכל ממקום העבודה, נאלצים לספוג הוצאות כבדות. זהו לדעתי המקום הראשון בו ניתן לעשות שינוי, ולשפר את המצב. אם משלמים בכל יום 25 ש"ח לסנדביץ' עבש, אולי עדיף להביא אחד טרי מהבית...
5. בניגוד לביקורת ששמעתי פעמים רבות, הוצאות התקשורת של ממלאי הסקר אינן גבוהות מדי. אמנם סכום של 250 ש"ח לחודש מאפשר כנראה לא מעט, אך חסכון בסכום זה לא ישנה דרמטית את תמונת המצב, ולא מהווה אחוז גבוה מההוצאות הכוללות.
6. בילויים - צריכת האלכוהול בישראל עלתה דרמטית בשנים האחרונות. היום מקובל לצאת לפאב ולשתות, או לשתות בירה או יין בארוחת ערב. מכאן משתמע שהשוק צמח והביקוש גדל. בעבר הסבירו את מחירי האלכוהול הגבוהים בישראל בגודל השוק הקטן ובמכסי היבוא. כיום יש ייצור מקומי גדול של בירה ויין (חלקם אפילו איכותיים), אך מחירם שערורייתי - בד"כ פי שניים עד שלושה ממוצר מקביל בעולם. לדעתי, מחאה חברתית צריכה להתחיל גם בתחום הזה - יצרן בירה מקומי ופאב מקומי לא צריכים לנצל את הלקוחות שלהם.

אני אשמח לתגובות על הפוסט הזה. אשתדל לפרסם כמה ניתוחים מעניינים נוספים בעתיד.